כיצד הפכנו לאלופת העולם ביוקר המחיה?

במהלך החודש שעבר, התבשרנו כי מדינת ישראל זכתה פעמיים בתואר אלפות העולם, פעם אחת במדליית הזהב באליפות העולם בהתעמלות אמנותית ופעם שנייה כאלופת העולם ביוקר המחיה.

נתוני ה-oecd, המדינות המובילות בכלכלת העולם, הצביעו בבירור על ישראל כמספר 1 ביוקר המחיה. נתון זה לא רק שאינו מפתיע, הוא אף מחזק נתון נוסף שפורסם במרוצת השנה, ולפיו הפכה תל אביב לעיר היקרה בעולם.

אולם, וזה אולם גדול, בשונה לחלוטין ממדינות אחרות המצויות מתחתינו ברשימה, דוגמת שוויץ, שוודיה, יפן, קנדה וגרמניה, המתאפיינות רובן ככולם בכלכלה יציבה וחזקה, נתון זה מתלווה לעובדה שעל פי כל סוכנויות הדירוג הבינלאומיות, כלכלת ישראל מתאפיינת בחוסר יציבות ובאופק לא ברור, ובמיוחד לאור הקיטוב הפוליטי והחברתי.

השאלת אם כן השאלה, כיצד הגענו למצב הזה בו כל המוצרים אצלנו, החל מדירה וכלה בסל המזון, יקרים מכל מקום אחר עלי אדמות?

והכן, אתחיל במשנת זאב ז'בוטינסקי, מייסד הזרם הרביזיוניסטי בציונות. ז'בוטינסקי, שהיה רחוק מאוד מסוציאליזם ודגל בכלכלה ליברלית פתוחה, דגל בחמשת ה"ממים" שעל מדינה להעניק לכלל אזרחיה: "מעון" "מזון"  "מרפא", "מורה" "מלבוש".
ניתן לראות שבכל ממשלות ישראל לדורותיהן, כל חמשת ה"ממים" שהוזכרו לעיל, לא היו בראש סדר העדיפויות.

משנה לשנה הולך ופוחת אחוז הישראלים שברשותם דירה בבעלות הינה מקרית.  ב-1990 הוא עמד על כ-74 אחוזים ואילו כיום הוא עומד על כ-65 אחוזים, כלומר כל ישראלי שלישי אין ברשותו דירה בבעלות ואם נתייחס לישראלים עד דיל 45, נמצא כי מדובר בכל ישראלי שני לערך.

העובדה שמערכת הרפואה מצויה בקריסה, זאת על אף העובדה שהרופאים שלנו נחשבים לבין המובילים בעולם, הינה מקרית. והאם העובדה שהרפואה הציבורית, שפעם אפשר היה לסמוך עליה, אינה מספקת כיום חלק נכבד מהצרכים של מיליוני ישראלים שנזקקים לשירותי רפואה פרטית, הינו צו הגורל.

האם, למשל, מקרית העובדה שישראל נדחקה למקום האחרון ה=oecd בהשיגי התלמידים במתימטיקה, שמעמד המורים בישראל נשחק משנה לשנה, שחסרים במערכת אלפי מורים ושמידי שנה לקראת ספטמבר אנו נתקלים במחזה המביש של שביתות ומשא מתנים ומתן שמזכיר  יותר את שוק הכרמל ומאשר כוונה אמיתית לשדרג את מערכת החינוך, כפי שהייתה גאוות מדינת ישראל הצעירה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת?

האם, למשל, מקרית העובדה שמחירי מזון בסיסי דוגמת פירות וירקות, נסק לשיעור גבוה עד מאות אחוזים לעומת מדינות מפותחות אחרות, זאת למרות שישראל נהנית משפע ירקות ופירות, הרבה יותר מחלק נכבד ממדינות ה-oecd??

וכן גם לגבי מוצרי הלבשה והנעלה. הלא אין זה מקרה שישראלים שיוצאים לחו"ל, לא משנה לאיזה יעד, מתכננים מראש "שופינג", זאת על מנת לחסוך סכומי עתק?

ז'בוטינסקי, מן הסתם, כמו גם יתר אבות הציונות, היה מן הסתם מתהפך בקיברו למראה השתוללות המחירים אצלנו, תוצאה ישירה של חוסר רגולציה והעדר כוונה אמיתית לדאוג לרווחתו של האזרח הקטן.

*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור