סיפור חייה מלאי ההשראה של אישה אשר בגיל 34, עם שלושה ילדים, עזבה את קיבוץ ילדותה חסרת כל ובגיל 45 יצאה לדרך עסקית עצמאית ומצליחה
קרדיט :פיני חמו
"הנה הגיע יום הפתיחה, ואני מתייצבת במשרדי החדש ועומדת מול הדלת. המפתח נשלף מן הכיס וכף ידי מתהדקת סביבו. אני מנסה להכניס את המפתח למנעול אך ידי רועדת. אני עוצרת. נדמה שהמנעול גם הוא מהסס ומתחבט אם להיעתר למפתח ולהיפתח בפני, או להישאר נעול. ובאותו רגע ממש הזמן קופא מלכת.
"מרחוק מגיע צליל שקשוק כנפיים מלווה בצרחות המוכרות כל כך. הם כבר מחכים לי שם, כל החבורה המוכרת. המקהלה המזמרת. להקת העורבים הפרטית שלי. למה לך? הם צווחים ישר לתוך אוזני. מה את עושה? את נורמלית? חסרות לך צרות? מי כמוך יודעת כמה עסקים קטנים מתמוטטים ונופלים, וכמה עמוק אפשר ליפול. ואם זה כל כך מוצלח כפי שאת מספרת לעצמך, איך קרה שקיבלת תשובות שליליות ממשקיעים רבים כל כך?
"ואני עומדת שם חיוורת, מפוחדת, אגלי זיעה מכסים את מצחי ובה בעת גופי רועד מקור ומאימה. מנסה בכל כוחותיי להכניס ולו נשימת אוויר אחת לריאותיי. חופנת באגרופי את המפתח, רוצה לסובב אותו ולפתוח את הדלת לרווחה לקראת עתיד טוב יותר לעצמי, למשפחתי, לאנשים שידעתי שכל כך צריכים את השירות שהחברה שהקמתי עומדת לתת – ורוצה לא פחות לסגור את הדלת ולברוח הרחק משם".
קטע מתוך ספר "בעשר אצבעות".
כולם מכירים את לבנת פורן, אבל רק מעטים יודעים מי היא באמת.
בספר אוטוביוגרפי אמיץ במיוחד חושפת אחת מנשות העסקים המצליחות בישראל, את מסע חייה מילדות דחויה ומרדנית; דרך נטישת הלימודים בגיל צעיר והמעצר בכלא הצבאי; ועד להקמת העסק ששינה את עמדות ותפישות קדומות בנוגע לזכויות הרפואיות של כולנו.
"בעשר אצבעות" הוא מסמך ביקורתי מרתק שלא פוסח על שום שלב בחייה של המחברת: הוריה, הקיבוץ בו גדלה, ובעיקר – היא עצמה. זהו סיפור חיים שובה לב ומעורר השראה על התבוננות, התמודדות והצלחה. "במסע פנימה אל הנפש מצאתי את הכוחות לא לוותר ולא לעגל פינות; והכל נכאב מחדש, ונבכה מחדש, והאיר צלקות חבויות, ופתח פצעים שכנראה מעולם לא הגלידו" – כותבת המחברת.
