גל טוויטוחג הפסח טומן בתוכו רבדים עמוקים של ערכים המתבטאים במספר הלכות, כאשר המרכזית שבהם היא איסור אכילת חמץ. איסור זה הלך והתעצב במהלך הדורות על פי מנהגי הקהילות השונות ברחבי העולם, וכיום קיימים בו מנהגים רבים, ובמאמר זה ננסה לעשות מעט סדר בסוגי הכשרויות לפסח.
כמה מילים על איסור אכילת חמץ
דומה שלא ניתן לדבר על איסור אכילת חמץ ללא הקדמה קצרה, אשר תסביר את מקור המנהגים והחומרות הרבות הנהוגות בתחום זה. קהילות רבות מחמירות מאד בנושא החמץ, ולנטייה זו ניתנו מספר טעמים:
- בתורה נאמר שהחמץ אינו אסור רק באכילה, אלא אפילו בראייה, כך שיש להרחיק אותו בכל דרך.
- בניגוד לאיסורי אכילה אחרים, החמץ אסור באכילה במשך שבוע אחד בלבד, כך שיש להרחיק אותו בחומרה כדי למנוע טעויות.
- התורה עצמה מחמירה באיסור חמץ, וקובעת שהאוכל חמץ בפסח עונשו בכרת.
- החמץ נמשל ליצר הרע בלב האדם, ועל כן יש לשרש ולבער אחריו בכל דרך בצורה קפדנית.
- מצוות הפסח הן מהמצוות הראשונות שנאמרו לישראל, ובני ישראל הוסיפו חומרות משל עצמם כדי לקיים את המצווה בהידור.
יחס מחמיר זה מתבטא במקומות רבים בהלכה, כמו למשל בקביעה שבניגוד לאיסורי אכילה דומים – חמץ אינו מתבטל בשישים.
סוגי כשרויות לפסח
לאחר שהבנו את המגמה הכללית ניתן לרדת לפרטי המנהגים, ולפרט את סוגי כשרויות הפסח. לאורך הגלות התקבעו מנהגים מגוונים בקרב הקהילות השונות בעולם, כך שכיום ישנם סוגים רבים של כשרויות הפונות לעדות או לקהילות שונות:
"כשר לאוכלי קטניות"
הסוגייה המרכזית ביותר בכשרות הפסח היא סוגיית הקטניות. המנהג להימנע מאכילת קטניות בפסח השתרש בקהילות אשכנז בתקופת הראשונים, מתוך חשש שמא ייטעו אנשים ויחליפו קטניות בחמץ, או מהסיבה ששקי הקמח שימשו גם לאחסון קטניות, כך שהקטניות עלולות להכיל שאריות חמץ. חשוב לציין שגם לדעת המחמירים אין להתייחס לקטניות כחמץ גמור, והאיסור הוא באכילה בלבד.
"כשר לאוכלי לפתית"
תת-סוגייה הנוגעת לסוגיית הקטניות היא כיצד להתייחס לקטניות שלא היו ידועות בזמן השתרשות המנהג. הדוגמה הנפוצה ביותר היא הלפתית, אשר ממנה מכינים שמן קנולה, אולם היא נוגעת גם לתירס, שעועית ירוקה, בוטנים וכדו'. יש שפסקו שהגזירה חלה רק על מה שהיה בפני חז"ל באותם הימים, ויש שהחמירו ופסקו שאין לאכול גם קטניות אלו.
"כשר לאוכלי מצה שרויה"
ישנן קהילות בהם נהגו להימנע מאכילת מצה שרויה, כלומר מצה שהורטבה. יסוד המנהג הוא מחשש שמא היה מעט קמח דבוק למצה, וממילא המגע עם הנוזל עשוי להביא לחימוץ.
קליפת פירות וירקות
בחב"ד נפוץ המנהג שלא לאכול פירות וירקות שאינם קלופים. טעם האיסור הוא מחשש שמא נדבק קמח או חמץ על קליפתו החיצונית של הפרי או הירק, ועל כן יש לקלף אותו לפני האכילה.
מיכלי מים
יש החוששים לשתות מים "רגילים" בפסח, מכיוון שהם עלולים להכיל שאריות חמץ, וחמץ אינו מתבטל לעולם. עם זאת, פוסקים רבים כתבו להקל בדבר זה, מכיוון שהחמץ במים אינו נקלט בחוש אנושי כלל וממילא הוא אינו אוסר. למידע נוסף כנסו לאתר.
