דעה | מקבעת ולא רלוונטית: מערכת החינוך חייבת להשתנות

על מערכת החינוך לעבור שינוי משמעותי ולהתבסס על שלושה תחומים עיקריים – טכנולוגיה, עיצוב ויצירתיות

מאת: ד"ר גוין סאס, מומחה לחשיבה יצירתית וחדשנות, דיקאן בית הספר לעיצוב וחדשנות, המכללה למינהל

שנת הלימודים שנפתחה באחרונה החזירה למעלה ממיליון וחצי ילדים למערכת לא רלוונטית. מערכת החינוך ממשיכה לקבע את הלקוחות שלה בחשיבה תבניתית מבוססת הנחות יסוד בעיתיות , לא מאפשרת להם להתנסות, לטעות, לשאול מה שהם רוצים ואולי גם לעשות שטויות.
כדי להישאר מכשיר רלוונטי – מערכת החינוך חייבת לעבור מהפכה דרמטית. לצורך זה נדרש שינוי משמעותי שייגזר מתוך ההבנה שהעולם העסקי, הכלכלי, המסחרי ובכלל נשען על שלוש תחומי דעת :טכנולוגיה, עיצוב ויצירתיות.

באחרונה חזרתי מסיור לימודי בבתי ספר בקופנהגן, הנחשבת למעצמה עיצובית ואדריכלית. מדהים לראות כיצד התפיסה של עיצוב המרחב והחלל חשובים שם בדיוק כמו התכנים הנלמדים בכיתות.
תפיסה זו באה לידי ביטוי בבית הספר התיכון Orestad College שנבנה בעזרת תקציב של עירית קופנהגן והושלם בשנת 2007. בית הספר מאופיין בגישה האדריכלית החדשנית שלו, המעדיפה חלל לימודי פתוח במקום חדר הכיתה המסורתי, וכן מתאפיין בפרופיל המתמקד בלימודי תקשורת ותרבות . ועוד נקודה מעניינת – כל חומרי ההוראה בבית הספר הם דיגיטליים, כן – כולם.

אז נכון, בתי הספר בישראל עושים שימוש במחשבים ניידים, לוחות דיגיטליים וחומרים דיגיטליים נוספים, אבל זה רחוק מלהיות מספק. מדובר, עדיין, בשימוש מועט מדי בטכנולוגיה וכזה שלא מגיע לכל שכבות האוכלוסייה. בתי הספר נדרשים למהפכה שתתחיל עם ההבנה שעליהם לחבק את הטכנולוגיה ולא לחשוש כי אימוץ שלה יצמצם את חשיבות המורים. להפך – שימוש נכון בטכנולוגיה, ביצירתיות ובעיצוב, יסייע להם ביצירת חווית למידה יעילה יותר עבור התלמידים שלהם. בתי הספר חייבים, אפוא, למצוא איזון בין הוראה מאופיינת בטכנולוגיה לבין הוראה מסורתית בכדי לצייד את תלמידיהם בארגז כלים רלוונטי.

מה הוא אותו ארגז כלים רלוונטי? בדוח של פורום הכלכלה העולמי שהתפרסם ב-2018, צוינו כישורים שונים שידרשו מבוגרי בית ספר בשנת 2022 והם – כצפוי – כישורים שלא נלמדים בבתי הספר כיום. הדוח מציין כישורים דוגמת חדשנות, חשיבה ביקורתית, יצירתיות, עיצוב טכנולוגיות ותכנות, ניתוח מערכות ועוד. הדוח גם מתייחס לכך שמעל ל-75 מיליון משרות ייעלמו מהעולם בטווח של 3 שנים, אבל גם מספק חדשות טובות – במקביל יתווספו למעלה מ- 133 מיליון משרות חדשות. מרבית המשרות שיתווספו יהיו בתחומים הנגזרים ישירות או בעקיפין מתחומי הטכנולוגיה ועיצוב טכנולוגיות כמו: מציאות רבודה, מציאות מדומה, מומחים לטרנספורמציה דיגיטאלית, מומחים ללמידת מכונה (Machine Learning) , מומחים לבינה מלאכותית, חווית משתמש, מעצבי אפיון, מעצבים אינטראקטיביים ועוד. הכיוון, אם כן, ברור מאוד: העולם יזדקק בעתיד הקרוב לעובדים ומנהלים יצירתיים וחדשניים עם הבנה ויכולות בתחומים של טכנולוגיה ועיצוב.

הצרכים המשתנים של תעשיית ההיי-טק והמשק כולו חייבים להטריד את הרגולטור, ולהוביל לשינויים משמעותיים בתחום החינוך. כדי להתמודד עם אתגרים אלו תכניות הלימודים לאורך כל תהליך הלימוד חייבות להשתנות, שיטות ההוראה חייבות להשתנות ולבסוף – גם שיטות ההערכה.

אתייחס בקצרה לתכנית הלימודים שהיא הבסיס לתהליך החינוכי ולכל המתרחש בין קירות הכיתה. במקום ללמד כל כך הרבה מקצועות שכל אחד מהם עומד כתחום דעת בפני עצמו יש לרכז את כל הידע לחמש אשכולות: אשכול מדעים, אשכול שפות (כולל תכנות וטכנולוגיה), אשכול אומנות משמעותי (יצירתיות, עיצוב, מוסיקה, ספורט/מחול והרבה אומנות), אשכול הומני ואשכול כישורי חיים.
האם בכלל צריך ללמד טכנולוגיה שהיא כל כך זמינה? התשובה היא כן. בעולם טכנולוגי צריך ללמד טכנולוגיה וללמד בעזרת טכנולוגיה. החיבור של התלמידים לטכנולוגיה למעשה מרגע היוולדם מחייב התאמה של שיטת הלימוד ושל התכנים הנלמדים במערכת החינוך.

הגיע הזמן להתנער מהגישה המסורתית והישנה שבה מורים מלמדים חומר לא רלוונטי בשיטות מיושנות, וזה עוד לפני שמתייחסים לשיטות ההערכה שהן טירוף של שינון ושכחה. רגע של אופטימיות, בישראל יש בבתי ספר פרויקטים חברתיים נפלאים, כל ההכנה בתיכון לצה"ל ומיזם ההתנדבות נפלא, המסע לפולין ברם, אם לרגע נסתכל באמת על מה שנעשה בבתי ספר זה לא זה. השיטה כבר לא טובה וכבר לא רלוונטית.

השיטה חייבת להשתנות כי הזמנים השתנו והלקוחות, בני דור ה- Z ואלו שיגיעו אחריהם, זקוקים למודל חינוכי אחר.