קשה לשים את האצבע על תקופה שבאמת היה פה רגוע, אם לא רועש מצפון אז מדרום ואם לא מדרום אז במרכז, איפשהו המצב הביטחוני תמיד דורש התייחסות, התכנסות, היערכות ושקילת צעדים מחדש, ואם נבקש להשוות את המערכת הביטחונית למשחק, נמצא ששחמט מגדיר אותה היטב, וזאת כי המהלכים שנראים על פני השטח מונעים באמצעות מחשבה מעמיקה ומקדימה – כל צד מתכנן עשרה צעדים קדימה, כאשר הרבה פעמים צעד קדימה מתגלה כטעות וצעד אחורה מהווה הטעיה. אי לכך גם אם בימים אלו אין שיגור של טילים, אין זה מעיד מה יוביל יום המחר, אך בדבר אחד ניתן להיות בטוחים – תמיד צריך לעמוד על המשמר.
איום מנהרות הטרור
רק לפני כמה שבועות, במהלך העבודות שצה"ל מבצע על המכשול התת קרקעי, התגלתה ברצועת עזה מנהרת טרור נוספת, אך די מהר הוכרז שהיא אינה מהווה איום. באזור שבו היא זוהתה התגלו בעבר מגוון מנהרות נוספות. מצד אחד מטריד לגלות מנהרות חדשות, אך מצד שני מדובר בהיבט מציאותי שמצביע על נכונות שכנינו להרע לנו. עם זאת, כן ניתן להתנחם באיכות אמצעי ההגנה פורצי הדרך שמצויים ברשות צה"ל וכמובן שיש להוקיר את נחישות החיילים ואת אומץ ליבם להגן על המדינה ויושביה. אחרי חשיפת מנהרת טרור נוספת ברצועת עזה רק מתחדד עוד יותר מהותו של המכשול התת קרקעי וכמובן הצורך להישאר כל הזמן עם עין אחת פקוחה. מהו אותו מכשול תת קרקעי? מדובר בחומת בטון שבאופן הפוך מהמוכר נבנית מתחת לפני השטח, כאשר מעל לפני השטח מתוכננת גדר מאסיבית משלימה, משמע מדובר בפתרון פיזי משמעותי, כזה שיעניק שקט יחסי לתושבי הסביבה.
רגיעה שברירית
כרגע אנו מצויים בתקופה שסבה סביב רגיעה והסלמה (ואולי זה בשל הבחירות שמתקרבות). מצד אחד הושגו הבנות ומורגשת רגיעה, אך מצד שני הרגיעה מאוד שברירית ואף יש מי שיוצא נגדה, ולו כי רבים חשים שהצד השני הוא שמכתיב את התנהלות העניינים, בזמן שבלונים ממשיכים לשרוף שדות של חקלאים. מצד שני, אין למהר לשפוט את מקבלי ההחלטות, כי סביר להניח שהם מכירים עובדות מהותיות שאינן מוכרות לאלו שממהרים להתלהם.
זוהי לא רגיעה זוהי הפסקה
אם נעבור על אירועי הטרור שהתגלו בחודשים האחרונים, נמצא שבמרץ מספר פלסטינים חצו את גדר הרצועה והציתו אש בעמדה צבאית לא מאוישת, פלסטיני ניסה לדקור שוטר במרכז המדינה, תושב רהט תכנן פיגוע בבית מלון, מזכ"ל חיזבאללה איים לתקוף ברצועת החוף בישראל ועוד, כאשר רק לפני כמה חודשים נשמעו שלל התרעות צבע אדום באשקלון וברצועת עזה. מכאן שהאם באמת ניתן לומר שמדובר ברגיעה? ובכן אם ניזכר שהכול יחסי, נציין שאכן המצב הביטחוני מצוי ברגיעה, אך כפי שציינו עוד בהתחלה אף צד אינו מספר לעצמו סיפורים שהמצב אכן רגוע, ושני הצדדים יודעים שהמערכה כלל לא נגמרה, אלא רק מצויה בהפסקה.
כוח מניע
בדבר אחד כן ניתן להיות בטוחים, שני הצדדים אינם מרוצים מהמצב הביטחוני – התושבים של שני הצדדים אינם ששים להתעורר לקול שמע של פיצוצים. בנוסף, שני הצדדים היו שמחים לו מצב של ביטחון היה מקדם את פניהם ומעניק תחושה בטוחה. עם זאת, הבעיה טמונה במנהיגים של הצד השני, באלו שכביכול מונעים ממניעים לאומניים, אך לא פעם מקבלים החלטות בהתאם לשיקולי שנאה ולשיקולים כלכליים.