האם כדאי להתחתן במהלך ספירת העומר ובין המיצרים?

תקופת ספירת העומר מציבה בפני זוגות המתכננים נישואין מסגרת מורכבת של מתי מותר ואסור להתחתן בספירת העומר, הנובעת ממנהגי אבלות מסורתיים.

לזכר אירוע טראגי

המקור העיקרי למנהג זה נעוץ באירוע היסטורי טרגי – המסורת היהודית מספרת שרבי עקיבא, מגדולי התנאים בתקופת המשנה (המאה ה-1-2 לספירה), היה מורה לאלפי תלמידים. לפי המקורות התלמודיים, עשרים וארבעה אלף מתלמידיו מתו במגפה קשה שהתפשטה בין פסח לשבועות. הסיפור מופיע בתלמוד הבבלי במסכת יבמות (דף סב, עמוד ב), שם נאמר: "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא… וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה".

הביטוי "לא נהגו כבוד זה לזה" פורש על ידי חכמים במהלך הדורות במגוון דרכים. חלק מהפרשנים מסבירים שהתלמידים התנהגו בתחרותיות יתרה, או שלא הקשיבו כראוי זה לדברי זה בלימוד התורה. אחרים מפרשים שהם לא כיבדו דעות שונות משלהם, או שלא חלקו את חכמתם זה עם זה. היו גם שראו בכך ביטוי למחלוקות אידיאולוגיות או פוליטיות של התקופה, בייחוד על רקע מרד בר-כוכבא.

האירוע הטרגי הזה נחרת בזיכרון הקולקטיבי היהודי כתזכורת לחשיבות ערך כבוד הזולת. מסר מרכזי שנלמד מסיפור זה הוא שאפילו תלמידי חכמים העוסקים בתורה חייבים להקפיד על מידות טובות ויחס ראוי לזולת. המסורת מספרת שרבי עקיבא עצמו, לאחר האסון הגדול, החל ללמד חמישה תלמידים חדשים, ביניהם רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר, שהמשיכו את מסורת התורה שבעל פה.

ימי ספירת העומר נקבעו כימי אבל לזכר האירוע הטרגי הזה, והמנהגים המגבילים נועדו להזכיר את חשיבות האחדות והכבוד ההדדי. ל"ג בעומר, היום ה-33 בספירה, נחשב ליום שבו פסקה המגיפה, ולכן הוא מצוין כיום שמחה בתוך ימי האבל.

הבדלים בין עדות אשכנז לספרד במנהגי הנישואין בעומר

כשבודקים מתי מותר ואסור להתחתן בספירת העומר חשוב לדעת שיש מנהגים שונים לגבי מתי אפשר להתחתן, והם שונים בין משפחות יהודיות מרקעים שונים.
אצל יהודים ממוצא אשכנזי (אירופה), רוב האנשים לא מתחתנים מיום אחרי פסח עד ל"ג בעומר (היום ה-33 בספירה). ביום ל"ג בעומר עצמו כבר מותר להתחתן כי האבלות נפסקת. לעומת זאת, אצל יהודים ממוצא ספרדי (ארצות הים התיכון וצפון אפריקה), המנהג הוא לא להתחתן מתחילת העומר עד הבוקר של היום ה-34 בספירה, ורק אז מתחילים לחגוג חתונות.

ישנם גם ימים מיוחדים בתוך תקופת העומר שבהם חלק מהקהילות כן מרשות לערוך חתונות.
כך למשל, בראש חודש (היום הראשון של החודש העברי) כמו ראש חודש אייר או ראש חודש סיון, יש קהילות שמתירות חתונות.
כמו כן כדאי לדעת שבימי חג מודרניים כמו יום העצמאות של ישראל, יש קהילות שמאפשרות לערוך חתונות למרות שזה בתוך תקופת העומר. כל המנהגים האלה מראים איך המסורת היהודית התפתחה באופן שונה בקהילות שונות, תוך שמירה על הרעיון הבסיסי של אבלות בתקופה זו.

אף שתקופת בין המצרים מוגדרת כזמן של אבל וצער במסורת היהודית, חלק מהזוגות בוחרים לערוך את חתונתם דווקא בימים אלו ממגוון סיבות מעשיות. היתרון הבולט הוא הנגישות המשופרת לאולמות אירועים וספקי שירותים, שזמינים יותר ולעתים במחירים נוחים יותר בשל הביקוש המופחת בהשוואה לעונות השיא של חתונות. ישנם גם מקרים בהם נסיבות חיים מיוחדות – כגון צרכים משפחתיים, תוכניות הגירה, או רצון להקדים את הקמת המשפחה – אינן מאפשרות דחייה של האירוע לתקופה אחרת.
במצבים כאלה, זוגות יכולים לפנות להדרכה הלכתית פרטנית מרב או פוסק, שעשוי להעניק היתרים מיוחדים, במיוחד כאשר מדובר בטקס צנוע ללא ליווי מוזיקלי.