מערכת 'חדשות ישראל'מדריך הנהיגה הראשי של מערך הנ"מ בצה"ל לקה בסרטן לאחר שנחשף לאדי דיזל מסרטנים לאורך מאות שעות.משרד הביטחון דחה את בקשת אלמנתו להכיר בו כחלל צה"ל. בית המשפט הפך את ההחלטה.
מדריך הנהיגה הראשי של כלל מערך הנ"מ בצה"ל לקה בגיל 49 בסרטן לוע האף, סרטן נדיר וקטלני, וכעבור כשלוש שנים של מאבק, נפטר ממחלתו, וזאת לאחר כ-30 שנות שירות צבאי.
אלמנתו הגישה בשנת 2018 בקשה לקצין התגמולים במשרד הביטחון, להכיר בבעלה המנוח כחלל מערכות ישראל – בקשה שנדחתה. בתשובת קצין התגמולים נמסר לאלמנה כי לא הוכח קשר בין שירותו הצבאי של בעלה המנוח לבין מחלתו.
בצר לה פנתה האלמנה לעו"ד גיא בית און, העוסק בניהול תביעות נכות רבות של חיילי צה"ל נגד משרד הביטחון.
אל הערעור על ההחלטה, אותו הגיש עו"ד בית און לביהמ"ש השלום בבאר שבע, המשמש כערכאת ערעור על החלטות קצין התגמולים במשהב"ט, צורף גם תצהיר של האלמנה.
בתצהירה טוענת האלמנה, כי במשך 30 שנות שירותו בחיל התובלה, כחייל סדיר, ובמערך הנ"מ כאיש קבע – היה חשוף בעלה המנוח לאדי גזים שנפלטו ממנועי הרכבים עמם תפקד, שהיו בסביבתו ועליהם לימד נהיגה.
בנוסף, טענה האלמנה, כי בעלה נהג, והדריך נהגים על משאיות מתקופת מלחמת העולם השנייה, שהתחזוקה שלהן היתה בעייתית, דבר שמשפיע על אופן העבודה עם הרכב ועל פליטת הגזים ממנו. רכבים אלה נחשבים כמזהמים במיוחד.
בתצהירו של סגן מפקד טייסת המנהלה אשר צורף לערעור, הוא מסביר כי מערך ההגנה בנוי מרכבי משא – ריו 2.5 טון ומשאיות יותר גדולות, לרבות סמיטריילרים ופול טריילרים.
לדבריו, תפקיד המנוח היה להדריך את הנהגים, להסמיך אותם לנהיגה על המשאיות, ללוות אותם בצבירת ניסיון של מאות שעות נהיגה במשאיות, והוא ביצע פעולות נלוות, כגון גרירת מערכות טילים, רתימתן ושחרורן מהמשאיות.
"המנוח היה חי בסביבת עבודה של משאיות, גנרטורים פולטי עשן ומזהמים, בעת שלא הייתה מודעות לנזקי עשן ולא נעשו מדידות של פליטת עשן, למיטב ידיעתי", כך תיאר הסגן בתצהירו. "פעילות המנוח חייבה אותו לרדת מהמשאית וללמד את החייל להסיע את הרכבים אחורה, כשהוא עומד בקצה המשאית ונושם את אדי הדיזל שנפלטו מהמנוע של המשאית". כמו כן, טען הסגן, כי המנוח היה מלמד את הנהגים להכיר את המנוע ולטפל בו, ולשם כך היה שוהה איתם בסדנא.
חוות דעת של מומחה רפואי מטעם משרד הביטחון צורפה לכתב התשובה לערעור. בחוות דעת זו קובע המומחה מטעם משרד הביטחון כי ווריאנט הסרטן הנדיר שבו לקה המנוח, אינו קשור לגזים הנפלטים ממנוע דיזל, אלא מיוחס למוטציה הנגרמת לתאי אב כתוצאה מחשיפה לזיהום EBV (מחלת הנשיקה).
לדברי המומחה, המנוח סבל מיתר לחץ דם, ירידה בשמיעה, פסוריאזיס ועודף משקל, ובעברו הרחוק עישן קופסת סיגריות ביום במשך 10 שנים. "המנוח נחשף בעבר לזיהום EBV('מחלת הנשיקה') בהסתמך על רמת נוגדני IGG בדמו, כפי שנמצא ברוב המכריע של האוכלוסייה, בלי שתיגרם מחלה קלינית כלשהי – וזיהום תת-קליני זה אינו קשור לשירות הצבאי. זיהום זה או מוטציה אקראית בתאי אב הובילו להתמרה הממארת שגרמה להופעת המחלה – המנוח לא נחשף לחומרים רעילים, וגם חשיפה לסיבי אסבסט, אם נחשף, [חשיפה זו] אינה גורמת למחלה" קבע מומחה משרדה הביטחון.
מנגד, צורפה לערעור האלמנה חוות דעת נגדית, של ד"ר לב גלוזמן, מומחה ברפואה תעסוקתית. ד"ר גלוזמן קבע, כי בין 10-5 שנים במהלך השירות הדריך המנוח על משאיות מסוג ריו 2.5 באופן קבוע מספר רב של חיילים, בתקופה בה החל להתפתח הסרטן ממנו סבל, לפי תקופה לטנטית של התפתחות סרטן מסוג זה, שהינה 20-10 שנה.
"ההדרכה על המשאיות התאפיינה בכך שצינור האגזוז היה מורכב על השמשה הקדמית של הרכב, והעשן היה נכנס לתוך הקבינה. העשן היה מורגש גם במצב של נהיגה וגם במצב של עמידה ועבודה ליד המשאיות. כתוצאה מתנאי עבודה אלו שאף המנוח את העשן היוצא מהמשאיות בצורה ישירה, בכמות גבוהה ולאורך זמן", קבע המומחה. "כמו כן, שהה המנוח ממושכות בסדנאות לטיפול דיזל, בהן יש מספר חומרים מסרטנים הידועים כגורמים לסרטן הנזופרינקס – לוע האפי – שפיתח המנוח".
עוד ציין המומחה, כי בהתאם לקביעת הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן, תוצרי הפליטה של מנוע דיזל מוגדרים מ-2013 כמסרטנים באופן ודאי – בגרמניה ובשוויץ סווגו תוצרי הפליטה של דיזל כבר ב-1993 ככאלה. לפי הארגון, אחד החומרים שבגינו יש עדויות מספקות להיותו מסרטן הוא הפורמלדהיד.
עוד ציין המומחה כי מלבד פורמלדהיד, עלולים להימצא בעשן מנועי הדיזל חומרים נוספים העלולים להיות מסרטנים לדרכי הנשימה כגון בנזן, מתכות ניקל, ארסן וקדמיום ואחרים, המופיעים באתר האגודה למלחמה בסרטן כגורמים להתפתחות סרטן של דרכי הנשימה.
לדברי ד"ר גלוזמן "בחוות דעת רפואית אונקולוגית של מומחה משרד הביטחון, הוא מייחס באופן תמוה את מחלת המנוח לזיהום EBV ולא לחשיפה לאדי דיזל". לדבריו, "אמנם היו נוגדי IGG שהצביעו על היחשפות בעבר לאותו וירוס, אך אין בכך כדי להעיד שהחשיפה לזיהום גרמה למחלת הסרטן".
בנוסף, קבע ד"ר גלוזמן כי אינו מסכים עם קביעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים, שהמנוח לא נחשף בשירותו לחומרים רעילים – בשל ההיסטוריה התעסוקתית הממושכת שלו והחשיפה למנועי הדיזל ברכבים ובסדנאות, ללא כל הגנה, דבר שתרם משמעותית לרציפות של החשיפה ולאינטנסיביות שלו – כך לדברי המומחה מטעם האלמנה.
"לאור העובדה שהמנוח חלה בגיל צעיר בסרטן הנזופרינקס שאינו טיפוסי למחלה ושמדובר בגידול נדיר, החשיפה האינטנסיבית לאדי דלק בעת שירותו כגורם למחלה הינה אפשרות סבירה ביותר במקרה הנ"ל", קבע ד"ר גלוזמן.
בחקירתו הנגדית אישר ד"ר גלוזמן, שהמחקרים שהתייחסו לפורמלדהיד כחומר מסרטן התייחסו לסרטן הריאות, וזאת לדבריו, משום שסרטן זה שכיח יותר ולגביו נעשו מחקרים רבים, אך האפתיליום פועל על אותה מערכת נשימה. דבר זה מחזק את האפשרות שהוא יכול לפעול גם על סרטן הלוע האפי לפי הבנתו והניתוח שלו.
לדברי ד"ר גלוזמן, רמת הוודאות לגבי הקשר הסיבתי ביחס לסרטן הלוע האפי תהיה נמוכה יותר מסרטן הריאות, אך היא עדיין ברמת ודאות של מעל 50%, או אפילו של 70%, לקביעת המומחה.
בדיון בביהמ"ש קבע ראש הרכב וועדת הערר, השופט בדימוס ברוך אזולאי, כי יש לקבל את גרסת האלמנה על פי עדותה, על פי עדיה והמסמכים הנלווים, כסבירה ומהימנה.
ביהמ"ש קבע, כי יש לקבל את ההפעלה הסבירה של האנלוגיה של המומחה מטעם המערערת, בין סרטן הריאות המוכר במחקרים כסרטן הנגרם מפליטת גזי דיזל, וסרטן הנזופרינקס – לוע האף – בשל המכנה המשותף ביניהם, של פעולה במערכת הנשימה, והשפעת הפורמלדהיד שגורם לסרטן הנזופרינקס כשם שהוא גורם לסרטן הריאות.
"העובדה שהמשיב [משרד הביטחון] מצא לנכון להתייחס למצב של קשר סיבתי גזי דיזל בהיקף של 20%, תומכת באפשרות של קיומו של קשר גרימתי כלשהו – על אף דברי המומחה מטעמו, ששולל קשר כזה מכל וכל", קבע ביהמ"ש בפסק דינו.
בכך הכיר למעשה בית המשפט במנוח כחלל מערכות ישראל, ובאלמנה כאלמנת צה"ל – והיא תזכה מעתה לכל התגמולים וההטבות הנלוות למעמד זה.
