טור אורחכמעט כל ערב במהדורת החדשות הם עולים. פנים, פרצופים של בעלי העסקים, בעיקר מסעדות. אוכל מצטלם טוב, כולם אוהבים להרגיש חלק מאותם חיים טובים שהיו פעם לחם חלקינו. יוצאים בערב, אוכלים איזה מנה טובה שקראנו עליה באיזו ביקורת בעיתון, שותים כוס יין ומרגישים שכבשנו את העולם. שאנחנו חיים את החיים הטובים, שאנחנו החיים הטובים. אבל כדברי השיר, כל גלגל מתגלגל מלמעלה למטה – ומה שנראה פעם פסגת החיים הטובים, הפך להיות סמל לאחד המשברים הקשים שידענו בכלל ובעלי המסעדות בפרט.
כתבה: אדריכלית לילך מור, סמנכ"לית חברת נתיבי הקמה המתמחה ברישוי וסטטוטוריקה
בנסיעה לאורך רחובות תל אביב, שפעם היו כה גדושים בדוכנים, מסעדות, דינרים מכל סוג שהוא, עומדים ריקים, העיר ללא הפסקה עומדת משותקת. כל אותם החללים עומדים ריקים. איכשהו הגל השני, יותר קשה. בגל הראשון הייתה עוד תקווה, עכשיו התקווה נהיית מציאותית יותר.
ענף המסעדנות ספג מכה קשה בתקופת הקורונה. החלל אותו שוכרים המסעדנים אינו בשימוש, אך הם נדרשים להמשיך לשלם את כלל החשבונות מהשכירות, הארנונה החשבונות השוטפים ועוד ועוד וכך, נדחקים לקצה גבול היכולת. לצד הפעילות, כל ניסיון יצירתי לשמש את החלל לשימושים נוספים, נתקל ברישוי לא גמיש, איטי שלא תואם את אירועי היום.
זה שהמסעדנים נתקלים בחומת הבירוקרטיה ולא זוכים למענה, זה לא חדש. הקורונה כקורונה חידדה והעצימה את החולשות. וכעת מורגשת אולי יותר מתמיד, מעורבותן של המוסדות השלטוניים בחיינו שמתעצמת ומוכתבת עלינו מלמעלה. האמירות "הכל תלוי בממשלה, בראש העיר או בפקיד", קיבלו משמעויות אחרות ומרחיקות לכת והתלות שלנו בקבלת או אי קבלת אישור הופכת לגורלית. הפתרון למשבר הכלכלי, נמצא ברשויות ובקרב מקבלי ההחלטות ונדרשת חשיבה יצירתית, יצירת תקדימים ומתן מענה ייחודי.
בכל משבר ובמיוחד במשבר בסדר גודל עולמי שכזה, שינוים בשווקים קורים במהירות שיא. כל שינוי בכל עסק תלוי באישור הרשות. מדובר לא רק בעסקים טעוני רישיון, שם צורך באישור הרשות חד וחלק, אלא בשינוי שימוש במבנה בו נמצאים עסקים שאינם טעוני רישיון. למשל, מסעדה שהופכת למשרד, בנק שהופך לחנות, הגדלה או הקטנת מבנה וכד׳. על פי כמות השלטים ״למכירה״ או ״להשכרה״ ניתן להבין כי למרות שהשוק משתנה במהירות שיא, מהירות התגובה של מקבלי ההחלטות אינה מספקת ונמצאת בהילוך איטי ביחס לשוק. ולמעשה, אין מענה שתואם את המציאות המשתנה.
היום לדוגמא, בלתי אפשרי לייעד את החלל של מסעדות לשימוש אחר ללא היתרים ואישורים סבוכים שלא מתחשבים באירועי המשבר. חברת נתיבי הקמה מיפתה כמה פתרונות יצירתיים שיכולים לתת מענה למסעדות בישראל אך נחסמות כיום על ידי הליכי רישוי קשיחים הם:
- WeWork של מסעדות – קואליציה של כמה מסעדנים שירצו להתחבר בחלל אחד (של אחת מהמסעדות הסגורות) ולייצר מרכז שילוח או ייצור מזון משותף וחסכוני . אך כיום הן לא יצליחו לעשות זאת ללא הליכי רישוי ארוכים.
- ממסעדה למוקד משלוחים – מודל הישרדותי שראינו בכמה ערים באירופה, מציע למסעדנים יציאה או מעבר זמני במהלך המשבר מאיזורי הפריים לוקיישין ומעבר לאזור זול יותר רק לצורך הכנת האוכל והפצה. למעשה, הקמת מוקד משלוחים ללא ישיבה. אם מסעדן ירצה לעבור מהפריים לוקיישן שלו לאיזור יותר זול שעוסק אך ורק במשלוחים ללא ישיבה הוא יידרש לאישורים שייקחו לו זמן.
- שינוי השימוש – כל שינוי בשימוש החלל שנקבע עם הרשות המקומית, ידרוש מבעל העסק הליכים ארוכים וקדחתניים. בין אם הוא רוצה להפוך חלל המסעדה שיש לו למרכז הפצה או אפילו אם ירצה להשכיר את החלל למגורים. על בסיס החוקים כיום, כל הליך שינוי, ידרוש מהמסעדן התאמות של כיבוי, אש, חניה, משרד הבריאות, גם אם בפועל אין צורך בבנייה מחודשת או שינויים מהותיים אחרים.
כל שינוי שנזרק לאוויר דורש אישור של רישוי, ללא קשר או התחשבות למצב הייחודי שאנו נמצאים בו היום. לצערי, גם אם המסעדנים ייבחרו בפתרון יצירתי כזה או אחר, עומס בכמות הבקשות שיוגשו רק יאריך את תקופת התגובות ולכן, אם לא יהיו שינויים מהותיים בחוק והערכות מידית של הרשויות, המסעדנים לא יצליחו להחזיק את הראש מעל המים ולהציל את העסקים שלהם.
במצב כה מורכב, מהירות התגובה של המוסדות השלטוניים הינה קריטית ויש צורך בשקיפות, בהירות ופשטות של הליכים והנחיות כדי לתת מענה ראוי לבעלי העסקים ולמסעדנים בפרט. כיום, אם המסעדנים רוצים לשנות משהו במודל העסקי שלהם, הם יחויבו בשינוי ברישוי אך הרישוי קשיח לא מותאם, לא גמיש ולוקח זמן. סגירת המסעדות לבדן לא תשבור את המסעדנים, מדובר בעול נוסף. אי השימוש ב-200 מטר שלא מניבים כסף היא שתשבור אותם ובעיקר, האטימות וחוסר התגובה המהירה של הרשויות.
מקבלי ההחלטות והרשויות המקומיות חייבות להכין שורה של פטורים, לתת אישורים זמניים, לבטל היטלי השבחה במקומות שאין ברירה ולשנות עסק לא בשביל להשביח, אלא בשביל לשרוד.
בנוסף, צריך להעניק סמכויות למהנדסי ערים וגם לרשויות מקומיות שיוכלו להרחיב ולהתאים החלטות לאופי של הרשות ולפי צרכי העסקים הפועלים בו.
אנו חווים אירוע מתמשך בסדר גודל עולמי. רק התגייסות של כל בעלי העניין, פתרונות יצירתיים ושיתוף פעולה יביאו לפתרונות איכותיים וחזרה לשגרה טובה.
