מחזור פסולת והשקעות במחזור פסולת בישראל: אתגרים, הזדמנויות ועתיד ירוק

מחזור פסולת הוא אחד הנושאים הסביבתיים המרכזיים בעולם המודרני, ובמדינת ישראל הוא הפך לאתגר לאומי משמעותי בשל הצמיחה המהירה של האוכלוסייה, העלייה בצריכה והמחסור בקרקעות זמינות להטמנה. עם זאת, לצד האתגרים, תחום מחזור הפסולת מהווה גם הזדמנות כלכלית וסביבתית משמעותית, שמושכת השקעות ממגזרים שונים. מאמר זה יבחן את מצב מחזור הפסולת בישראל, את ההשקעות בתחום ואת הפוטנציאל לעתיד בר-קיימא יותר.

מצב מחזור הפסולת בישראל

ישראל מייצרת מדי שנה כ-5.4 מיליון טון פסולת, כאשר כמות זו ממשיכה לגדול בקצב של כ-1.8% לשנה. למרות מאמצים ממשלתיים וציבוריים, רק כ-20% מהפסולת מועברת למחזור, בעוד היתר – כ-80% – נשלח להטמנה באתרים ייעודיים. שיעור זה נמוך משמעותית בהשוואה למדינות מפותחות כמו גרמניה או שוודיה, שבהן כמעט כל הפסולת ממוחזרת או מוסבת לאנרגיה. הסיבות לכך מגוונות: תשתיות מיחזור מוגבלות, חוסר מודעות ציבורית מספקת, ותהליכי הפרדה במקור שאינם נגישים או נוחים דיים עבור התושבים.

אתרי ההטמנה בישראל, המכונים לעיתים "מזבלות", הולכים ומתמלאים, והמשרד להגנת הסביבה מזהיר כי ללא שינוי משמעותי, המדינה תתמודד עם משבר קרקעות בתוך שנים ספורות. בעיה זו מחריפה בשל הקושי לאתר שטחים חדשים להטמנה, הנובע מרגישות הידרולוגית, התנגדויות תושבים ומחסור טבעי בקרקעות מתאימות. כתוצאה מכך, עלויות ההטמנה עולות, מה שיוצר תמריץ כלכלי לפיתוח חלופות כמו מיחזור והשבה לאנרגיה.

חקיקה ויוזמות ממשלתיות

ישראל קידמה בשנים האחרונות מספר חוקים ותקנות לעידוד מיחזור. חוק שמירת הניקיון (1984) וחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור (1993) מהווים את הבסיס המשפטי לטיפול בפסולת. בשנת 1998 נקבעו יעדי מיחזור לרשויות המקומיות, ובשנת 2011 תוקן חוק שמירת הניקיון במטרה להגיע ל-50% מיחזור עד 2020 – יעד שלא הושג. במקביל, הוקמה קרן לשמירת הניקיון, הממומנת מקנסות והיטלים, שהצטברו לכ-2 מיליארד שקלים עד כה. כספים אלו מיועדים, בין היתר, למימון פרויקטים של מיחזור ושיפור תשתיות.

תאגידים כמו "תמיר" (למחזור אריזות) ו"מ.א.י" (למחזור פסולת אלקטרונית) נוסדו כדי ליישם את החקיקה ולשפר את שיעורי המיחזור. עם זאת, הדו"ח של מבקר המדינה מ-2016 הצביע על כשלים ביישום מדיניות המיחזור, כולל תכנון לקוי והיעדר תיאום בין הגורמים השונים.

השקעות במחזור פסולת: הזדמנות כלכלית

תחום מחזור הפסולת בישראל מושך השקעות ממגזר פרטי וממשלתי כאחד, בשל הפוטנציאל הכלכלי והסביבתי הגלום בו. חברות כמו "גל מיחזור" מתמחות באיסוף, מיון והעברת פסולת למיחזור, תוך שימוש בציוד מתקדם כמו דחסנים ומכבשים שמצמצמים את נפח הפסולת ומשפרים את היעילות. חברות אחרות, דוגמת "רותם אנרגיה מחצבים", מקדמות פרויקטים חדשניים כמו מפעל פירוליזה שיהפוך 200,000 טון פסולת פלסטיק בשנה לנפט וחשמל, מה שצפוי להגדיל את שיעור מיחזור הפלסטיק בישראל מ-7% ל-22%.

בנוסף, תחום הפסולת האלקטרונית זוכה לתשומת לב הולכת וגוברת. חברות כמו "All Recycling" מפתחות טכנולוגיות חדשניות למיחזור מתכות יקרות וסוללות, ומתכננות להקים מפעלים ייעודיים לטיפול בפסולת גדולה כמו מקררים ומזגנים. השקעות אלו לא רק מפחיתות את הפגיעה הסביבתית, אלא גם יוצרות מקומות עבודה ומפחיתות את התלות ביבוא חומרי גלם.

גם תהליכי השבה לאנרגיה, כגון ייצור דלק תולד פסולת (RDF) מפלסטיק ועץ, הופכים לפופולריים יותר. מתקנים כמו אלו בחירייה ובקרית אתא משתמשים בפסולת שאינה ניתנת למיחזור כחומר בעירה, ובכך מפחיתים את כמות הפסולת המוטמנת תוך הפקת אנרגיה.

קרן ג'נריישן קפיטל והשקעותיה בישראל

ג'נריישן קפיטל היא קרן השקעות ישראלית שהוקמה ב-2018 על ידי יוסי זינגר ו- ארז בלשה, ונרשמה למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב ב-2019 כקרן התשתיות הסחירה הראשונה בישראל. הקרן מתמקדת בהשקעות בתחומי התשתיות והאנרגיה, כולל פרויקטים בתחום הסביבה ומחזור הפסולת, ומנהלת נכסים בשווי של כ-4 מיליארד שקלים. באמצעות חברות הבת שלה, כמו BlueGen ודקל תשתיות, ג'נריישן קפיטל משקיעה בפתרונות מתקדמים לניהול פסולת, תוך דגש על יצירת ערך כלכלי וסביבתי כאחד.

בשנת 2020 רכשה הקרן 50% ממניות דקל תשתיות, חברה הפועלת בתחום המחזור וטיפול בפסולת, שמחזיקה במתקן המיון גרין-נט בירושלים. ב-2023 חתמה דקל תשתיות על הסכם להקמת מתקן טיפול בפסולת ביתית והפקת חשמל במועצה האזורית אשכול, בעלות של כ-300 מיליון שקלים. בנוסף, באמצעות BlueGen, הקרן מעורבת בפרויקט Smart Waste בשפד"ן, בשיתוף שיכון ובינוי, שמטרתו מיון ומחזור פסולת עירונית והפקת אנרגיה. ב-2022 רכשה BlueGen את השליטה בקבוצת ק.מ.מ, המתמחה במחזור פסולת מופרדת כמו קרטון, נייר ופלסטיק, מה שחיזק את מעמדה של קרן ג'נריישן בשוק הפסולת בישראל.

אתגרים והזדמנויות לעתיד

למרות ההתקדמות, ישראל עדיין מתמודדת עם אתגרים משמעותיים בתחום. התשתיות הקיימות אינן מספיקות לעיבוד הכמויות הגדלות של פסולת, והפרדת פסולת במקור – שלב קריטי בשרשרת המיחזור – אינה נפוצה דיה. בנוסף, חוסר מודעות ציבורית והרגלי צריכה בזבזניים מקשים על השינוי.

עם זאת, ההזדמנויות רבות. השקעות בטכנולוגיות מתקדמות, כגון מיון אוטומטי ומיחזור כימי, יכולות לשפר את היעילות ולהוזיל עלויות. חינוך והסברה, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, עשויים להגביר את שיתוף הפעולה הציבורי. יתרה מכך, שיתוף פעולה בין הממשלה, המגזר הפרטי ותושבים יכול להפוך את ישראל למובילה בתחום.

מחזור פסולת בישראל נמצא בצומת דרכים. מצד אחד, המדינה מתמודדת עם משבר פסולת הולך וגובר; מצד שני, השקעות חדשניות ויוזמות ירוקות מצביעות על פוטנציאל לשינוי חיובי. כדי לממש את הפוטנציאל הזה, יש צורך במדיניות ממשלתית תומכת, תשתיות משופרות ומעורבות ציבורית רחבה. עם המאמץ הנכון, ישראל יכולה להפוך את אתגר הפסולת להזדמנות כלכלית וסביבתית, ולבנות עתיד נקי ובר-קיימא יותר לדורות הבאים.