סתיו מלמדבין מגפת הקורונה לבין מגפת רצח הנשים, נכנסנו להסגר כבר החל מחודש מרץ. כבר אז הודיעו כי ככל הנראה תהיה החמרה באלימות כלפי נשים. בכל המדינות הוצעה תוכנית למאבק, אך בישראל החליטו שלא לחתום על כך. מדי שנה נרצחות, נאנסות ומוטרדות לפחות 30 נשים בישראל, ואנחנו שואלים: איפה השר\ה לעזרת נשים?
בשנת 2020, נרצחו במדינת ישראל כ-14 נשים, בניגוד לשנת 2012 בה נרצחו כ-12 נשים, אך השנה עוד לא נגמרה. 23% מהרוצחים טרם נתפסו, שמונה מהם היו בני זוגן. בימים האחרונים, נודע כי אישה הותקפה על ידי בן זוגה בניסיון לאונס, הוא קטע את רגלה ושלח אותה לאשפוז בבית החולים. היא בארץ ומשפחתה באוקראינה, בזמן האשפוז, הוא הגיע על מנת לסיים את הרצח, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר היא נפטרה. בחודש מאי, יצאו מאות אנשים לרחובות על מנת להפגין ולהתחיל לפעול בנושא של רציחות נשים, אך בממשלה היו עסוקים בלחלק דוחות.
אם כל זה לא מספיק, בזמן האחרון התחיל לעלות מספר כמות ההטרדות כלפי נשים. נתחיל בסיפור האונס באילת שזעזע את המדינה, כמעט 30 גברים אנסו ילדה תמימה אחת, שרק יצאה לבלות עם חברתה והייתה שיכורה וגברים ניצלו את זה. גם בפתח תקווה היה מקרה אונס, שאולי אפילו לא שמעתם כי מרוב הסיפורים כבר "השתגענו", אישה יצאה מהשוק, גבר קפץ עליה ואנס אותה, לאחר מכן הגיע מישהו שביקש לאנוס אותה גם, ושילם לגבר הראשון על מנת להשתתף.
אביתר גרוס, ביצע מעשים מגונים כלפי ילדה בת 9, יזם איתה מפגשים, חשף את איבר מינו מספר פעמים ואיים עליה אם תספר, לבסוף קיבל רק תשעה חודשי עבודת שירות. אביעד משה, ניסה לרצוח את בת זוגתו ללא הצלחה בזכות השכנים, הוא טען כי "יש לו שם טוב", והוא לא רוצה להרוס את עתידו. כאשר בג"צ אישר לפרסם את שמו, זה התנוסס בכל רחבי הארץ ביחד עם תמונתו. בת זוגו שירה, תעבור תהליך שיקום החלמה איטי.
ואנחנו שואלים: למה סיפורי האונס וההטרדות לא נכנסים גם למספרי הרצח? כיצד ילדה בת 9 אמורה להתמודד עם המשך החיים, איך אישה שנדקרה 20 פעמים יכולה להמשיך את חייה כרגיל. התהליך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי יכולים להימשך לכל החיים, בזמן שבמדינת ישראל אין פתרונות למעשים כאלה, למעט עבודות שירות לאחר "הבעת חרטה".
